פרק ג - משנה א


פורסם בתאריך 31 בינואר 2009 – 2:20 | מאת alexlevin

 

מספר שורות מכתב יד קאופמן: מסכת אבות, פרק א, משנה ו ומשנה ז. כתב-היד, שנחשב לאחד מכתבי-היד החשובים ביותר של המשנה, מתוארך לסביבות המאה ה-12.

 

פרק ג - משנה א

כתב על ידי : הרב בניימין נבול   


עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע, מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. מֵאַיִן בָּאתָ, מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָה ה. ולֵךְ, לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְלִפְנֵי מִי אַתָה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

יתפלא המתבונן וישתומם המעיין מלשון התנא הקודש:

א. מהו לשון הסתכל?? למה לא נקט לשון היזהר או ראה או הבט??

ב. מהו דע מאין באת וכו'?? מספיק שיאמר לפני מי תיתן דין לעתיד לבוא, שהרי הידיעה מאין בא ולאן הוא הולך לא תמנעהו מעבירה, וכל מטרת ההתבוננות היא למנוע את האדם מעבירה, א"כ די לו בזה שידע כי רע ומר יהיה אחריתו אם יכשל בעבירה.

ג. למה בתחילה שואל התנא שלוש שאלות ולא עונה עליהם ואח"כ שואל שוב את אותן שאלות ומשיב עליהן, היה צריך לומר דע מאין באת? מטיפה סרוחה לאן תלך? למקום עפר וכו'?

ד. מהו הלשון לאן אתה הולך היה צריך לומר לאן תלך באחרית ימיך??

ה. ולכאורה קשה: שבהרבה מאמרי חז"ל (כגון קידושין ל' ע"ב. ברכות ה' ועוד) מצינו שהתרופה היחידה כנגד היצר היא לימוד תורה וכאן בא עקביא בן מהללאל ומוסיף תרופה אחרת לגמרי?

ו. ועוד: מהוא שאמר דין וחשבון לכאורה צריך לומר חשבון ודין שהרי קודם עורכים חשבון המצוות כנגד העבירות ורק לאחר מכן קובעים על פי זה את הדין?

אלא נראה בס"ד להשיב על שאלות אלו: התנא לא אמר ראה או הבט שזו ראיה שטחית או הבטה חטופה אלא הסתכל מלשון שכל. התבונן לעומק הדבר ותשכיל. תבחן את הדבר בפנמיות שלו, תחקור ותחשוב לעומק העניין. כפי שאמר הרמח"ל זצוק"ל "במסילת ישרים": "שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו".

ולאחר שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו ומה מגמתו בעולם הזה, עולם העשייה, ממילא יגיע לידיעה ברורה מה עיקר וטפל בעולם, ידע מה תפקידו, למה מצפים ממנו בשמיים מה מטרת בואו לזה העולם. ולמה ירדה הנשמה לשכון בגוף השפל בעולם הזה. הרב אמנון יצחק שליט"א מגדולי המחזירים בתשובה בדורינו שואל את הנוכחים בהרצאותיו למה נבראת?? למה נולדת?? וכל התשובות המתקבלות אם לא היו מצחיקות היינו בוכים מהם: אדם חי -30 40 50 שנה ולא יודע למה נולד ומה מטרת בואו לעולם הזה ולמה צריך שישים מגמתו וחפצו.

רוב האנשים עלי חלד מעולם לא העסיקו את עצמם בשאלה הזו למה נולדתי?? מה אני עושה בעולם הזה?? האדם חי בעולמו כמו מצפן ללא מחוגים, לא יודע את הכיוון ואת המטרה של חייו. נולד, גדל, חי, מזדקן ומת ולא ידע בשכבה ובקומה. לכן בא התנא הקדוש לעורר באדם מחשבה זו. תביט תחשוב ותתעמק במחשבה ובהתבוננות. שאלת קיומך בעולם לא שווה שתבזבז עליה כמה דקות??

התנא קודם שואל 3 שאלות ולא משיב עליהן ואח"כ שואל אותן שוב ועונה עליהם. שואל ואינו משיב - לאדם שיש לו הרגשה. יש לו שכל חושב, די בשאלה או שתיים כדי שיתעורר מהבלי הזמן בו הוא שקוע ויתחיל לחשוב בכיוון הנכון. אבל בפעם השנייה שהתנא שואל ומשיב זה לאותם אנשים "פצועים קשה" מחמת יצרם ולא יודעים כלל שהם חיים במלחמה.


מאין באת ?? מטיפה סרוחה:

הגמרא מסכת נידה (דף לא) אומרת שלושה שותפים יש באדם: הקב"ה, אביו ואימו. אביו מזריע הלובן שממנו עצמות וגידים וציפורניים ומוח שבראש ולבן שבעיניים. אימו מזרעת אודם שממנו עור בשר ודם ושערות ושחור שבעיניים והקב"ה נותן בו רוח ונשמה, וקלסתר פנים וחמישה חושים ודעה ובינה והשכל. וכיוון שמגיע זמנו להיפטר מן העולם הקב"ה לא נוטל ח"ו חלק שאינו שלו. רק מה שהוא נתן וזו הנשמה אותה הוא לוקח ואילו חלק אביו ואימו מוטל לפניהם!

המגיד מדובנא זצוק"ל נשא משל ואמר: משל למלך אחד שהיו לו שלושה נסיכים שבבוא העת אחד מהם ישב על כסא המלכות, אמר להם ידוע לכם גודל אהבתי אתכם וכיון שרק אחד מכם יירש את כסאי ביום מן הימים ואיני יודע במי מכם אבחר. עצתי הוא שתלכו למדינה מעבר לים לזמן קצוב ושם כל אחד ישתלם באומנות מסויימת, ובבוא הזמן אשלח לקחת אתכם, אבחון אתכם. וזה שירשים אותי בחכמתו ישב תחתיי. ברוך אומר ועושה. הלכו להם אותם נסיכים מעבר למדינת הים. הראשון החל להשתלם בחכמת הצפייה, משקפות, טלסקופים, מצפנים עד שהיה מושלם בחכמה זו. השני החל להשתלם בחכמת המכונות, בונה כל מיני מנועים, מכוניות, רכבות, מומחה בתחום ההנעה. השלישי החל ללמוד רפואה ועד מהרה הפך לרופא המומחה ביותר שיודע לרפא כל מחלה ולמנוע כל מיחוש מבעוד מועד.

לימים שלח המלך לקרוא לשלושת הנסיכים, הראשון לקח משקפת ארוכת טווח והחל לצפות לכיוון הארמון. וראה שם תכונה גדולה, הולכים רצים ושבים וכנראה שקרה משהוא בממלכה. השני שהיה מומחה במנועים אמר אין בעיה תעלו על הרכב אשר בניתי וגז חיש ונעופה. כשהגיעו לארמון התבשרו כי ביתו של המלך חלתה ואין מזור. אמר השלישי אין שום מחלה שתעמוד בפניי, ואכן רקח לה סממנים מסוימים והנסיכה שבה לאיתנה הראשון. כל אחד מהנסיכים תלה את הצלת הנסיכה בזכותו. הראשון אמר אם לא הייתי צופה למרחוק מהיכן היינו יודעים שיש מצב קשה בארמון? השני אמר ואם לא הייתי ממציא רכב ומסיע אתכם יתכן שכשהיינו מגיעים היה כבר מאוחר. השלישי אמר אכן צודקים אתם, אבל מה בצע שהיינו מגיעים לכאן ולא מוצאים מזור לתחלואי הנסיכה?

אמר המלך לביתו את תחליטי מי ימלוך תחתי. אמרה הנסיכה שתי הראשונים אין לי חפ. ץ בהם בתור מלכה. מה לי משקפות? וכי יחסרו לי רכבים מפוארים? אלא מאי? רופא ודאי שאצטרך, שאם ח"ו אחלה שוב או אחד מיילדי ודאי שרופא נחוץ. (הרמב"ם כתב שאל ידור אדם בעיר שאין בה רופא), אכן הרופא הוא החשוב ביותר. עד כאן המשל. הנמשל ברור: האב והאם היו שותפים של הקב"ה שיצרו גוף האדם. אבל ללא הנשמה שהיא חלקו של הקב"ה - חלק אלוקא ממעל, מה שווים האיברים והגידים שהם כאבן שאין לה הופכין?

 


ולאן אתה הולך- למקום עפר רימה ותולעה:

התנא לא אמר לאן תלך כיוון שיש דגש בשתי מילים הנותרות אתה הולך. הדגש באתה שאדם נולד לבד ובמותו לא הולכים איתו לא כסף ולא זהב ולא מכוניתו, ולא יועיל הון ביום עברה. משל בזה לאדם שנקרא להתייצב לפני המלך. חשש האדם והלך לידידיו שימליצו בעדו, הלך לראשון שתמיד החזיק ממנו חבר נאמן וביקש ממנו לבוא איתו ביום המיועד למלך, אמר לו חברו תאמין לי גם אותי המלך מחפש, על העלמת מס וכו', אבל זאת אעשה איתך כשאבוא איתך עד שער המלך. האדם הלך בפחי נפש לידידו השני ואמר לו כנ"ל, אמר לו מצטער חביבי אבל גם אני עריק מהצבא כבר כמה שנים אבל חסד אעשה איתך שאלווה אותך עד דלת הלשכה של המלך, אבל אל הקודש פנימה לא אוכל להיכנס. הלך האדם לידיד השלישי שלא כל כך החזיק ממנו, לא היו ביחסים קרובים כל כך אמר לו כך וכך המעשה, אמר לו אותו ידיד אל תדאג ביום המיועד אבוא אל המלך פנימה ואמליץ עליך בחום. ובעזרת השם תצא בשלום מלוע הארי. הנמשל לאדם יש שתי ידידים קרובים הראשון זה הכסף שעליו עמל כל השנים, הכסף אומר לאדם ביום פקודה לא אוכל ללוות אותך אלא עד שער בית החיים, כיוון שאני כהן לא אוכל להיכנס פנימה. הידיד השני שקרוב לאדם הם בניו ובנותיו, גם הם לא נכנסים עימו אלא עד הקבר עד לזיבולה בתרייתה ואומרים לו לך תנוח לגורלך לקץ הימין. השלישי שהוא לא כל כך מוחזק לידיד הם המצוות והמעשים טובים שמדי פעם עשה האדם ולא כל כך יחס להם חשיבות יתירה. פעם הניח תפילין ופעם אחרת נתן צדקה וכו', אותם מצוות דווקא הם יצילו את האדם שנאמר "והלך לפניך צדקך וכבוד וכבוד ה' יאספך" (ישעיה נח, ח). שני רמזים נפלאים נרמזו בפסוקים על המשל הזה:

א. מה שאומרים בפרק "במה מדליקין" שלושה דברים צריך אדם לומר בערב שבת עם חשיכה, ערב שבו תשבות נשמתו מעולם הזה, עם חשכה חשכת חייו עלי חלד: עישרתן, עירבתן, הדליקו את הנר. עישרתן רומז על העושר של האדם. לא יועיל הון ביום עברה. ערבתן אלו בניו של האדם שהם ערבים לו: הדליקו את הנר אלו המצוות שנאמר "כי נר מצוה ותורה אור".

ב. עפ"י הפסוק בפרשת כי תשא "והיה נכון לבוקר ועלית בבוקר אל הר סיני וניצבת לי שם על ראש ההר. ואיש לא יעלה עמך וגם איש אל ירא בכל ההר, גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא" (שמות לג ב, ג). אם העולם הזה דומה ללילה הרי שהעולם הבא דומה לבוקר. לכן הכן עצמך להיות מוכן לעולם הבא

 


ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה:

ידוע שתחילת דינו של האדם על דברי תורה. בשעה שמכניסים אותו לדין שואלים אותו נשאת ונתת באמונה?? עסקת בתורה ? ציפית לישועה? אם יאמר תשובה שלילית אוי לו ואבוי לו איזו תקנה יש לו? ואם יאמר למדתי קצת יבקשו ממנו לדרוש במשך 30 יום: וכל מה שלמד אולי יספיק לדרשה של שעה שעתיים:

ומי לנו גדול מדוד המלך שהיה גיבור גדול עליו נאמר "יפול מצדך אלף ורבבה מימינך" (תהילים צא) שכל מכה היה מפיל מאויביו במלחמה אלפים ורבבות, והעיד על עצמו (שמואל א יז. לו): "גם את הדוב וגם את הארי הרג עבדך", דוב ושתי גוריו וארי ושתי גוריו שיסע בידיו, והיה צדיק גדול וחסיד ועניו והעיד על עצמו (תהילים פו. ב): "שמרה נפשי כי חסיד אני". ומעולם לא טעם טעם שינה, והיה מהנה את הקב"ה בכל לילה בחצות בשירים תשבחות ולימוד התורה. כ"ש (תהילים קיט. קמח): "קידמו עיני אשמורות" (תהילים קיט. סב). "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך". והוא אמר על יום הדין (תהילים קמג. ב): "אל תבוא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי" ועוד אמר: "סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי" (תהילים קיט, קכ), אם דוד המלך גיבור שבגיבורים אומר כך, אנו אזובי הקיר שאין לנו פה להשיב ולא מצח להרים ראש מה נאמר ביום פקודה ואנה נברח ביום עברה??

ידוע משל על השועל שהיה רעב ולא אכל כמה ימים, ראה כרם אחד מלא ענבים הסתובב סחור סחור ולא מצא כי אם פתח אחד צר ביותר, צם יומיים ואח"כ בשארית כוחותיו השתחל דרך הפתח ושם טרף ענבים ללא חשבון, כשרצה לצאת מהסדק הצר לא יכול היה. עשה תענית שובבים 3 ימים ואח"כ יצא. אמר כרם כרם מה הועלת לי רעב נכנסתי ורעב יצאתי, עליו נאמר לא פיקח שבחיות אלא טיפש שבחיות הוא נכון שיה צריך לאכול אבל אם היה חכם היה זורק קצת אשכולות מעבר לגדר שיהיה לו צידה לדרך.

הנמשל מובן: מותר ליהנות מהעולם הזה, תאכל טוב, תשתה, תישן טוב, תנוח. אבל גם תכין צידה לדרך הארוכה באמת. ילד שיוצא לטיול כיתתי למשך יום אחד, כמה לפני זה מכין, וקונה, ומסדר?? אדם שנוסע לשבוע ימים נופש כמה מכין לפני כן? חודש לפני הזמן מסדר ועושה רשימה שח"ו לא ישכח שום פרט שישבית את עונג הטיול. אדם שנוסע לחודש חודשיים כמה מכין לפני זה? שנה שלימה לוקח לו לתכנן מסלול מקומות שיבקר שם, מה יאכל מה עדיף לראות וכו'. אדם הולך לעולם הבא שהוא נצח נצחים שמליארד שנה זה גרגיר אבק אחד מתוך האינסוף זמן, כמה הוא צריך להכין ולטרוח?? לו יחיה גבר שנין אלפין לא ייעול גבורתך בחושבנייה!!

 

תגיות:

הוספת תגובה