תורה: משנה תורה

הקדמה של המחבר: השיר והשבח לחי עולמים

פבר' 242009

כל הפרקים בפרקי אבות נכתבו על ידי:

הרב בנימין נבול

ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן הטועים וחיי עולם נטע בתוכנו ונתן לנו תורתו הקדושה חמדה גנוזה חכמה מפוארה. אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה מאוד ירושתנו שנבחרנו מכל אומה ולשון לייחד שמו הגדול ולהפיץ דעת אל אחד בארץ.

נשמת כל חי תברך את שמך ה' אלוקינו ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך מלכנו תמיד על אלף אלפים וריבי רבבות ניסים ונפלאות טובות וישועות שגמלת עימנו מאז ומעולם וכל עוד נשמת אלוה בנו נודה לך ונספר תהילתך לעולם בסוד ישרים ועדה.

ישתבח הבורא ויתפאר היוצר שהעמיד לנו ראשי בני ישראל המה מעבירי השמועה מדור לדור העומדים על משמר כרם ה' צבאות לנחותם הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, שעליהם ציווה המקום "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך" המה חכמי לב שחלק להם הבורא מחכמתו ומלאם ברוח בינה ודעת לפי הזמן והמקום כי לו נתכנו עלילות סיבת הסיבות ועילת העילות.

ברוך שומר הבטחתו לישראל ובכל צרתם לו צר, וישלח להם נגיד ושר, זרח אור לישרים. המאור הגדול לממשלת התורה, המנורה הטהורה זכה וברה מרנא ורבנא גאון עוזינו וצבי תפארתנו הראשון לציון מרן מלכא הגאון רבינו עובדיה יוסף שליט"א יוסיף לו ה' ימים ושנים דשנים ורעננים, הקים עולה של תורה והדליק עצי המערכה להאיר אור ההלכה, בספריו המזהירים ומאירים לארץ ולדרים, ובשיעוריו ודרשותיו הן הן נוראותיו הוצק חן בשפתותיו. מאלף דעת לתועים, כי ביראתו את ה' דבריו נשמעים, ועושים פירות ופירי פירות לשעה ולדורות ברוך יוצר המאורות וכל העם עונים אחריו מקודש מקודש, כי מימיו מן המקדש, וכולם אומרים מי יראנו הוד פניו לראות בהם אפי שכינתא ומי ישמעינו קולו הנורא כמשה מפי הגבורה, ואני תפילה לאל נורא עלילה לרחם על עם סגולה בחסד ובחמלה וישמור לנו את מורנו ורבינו אור עינינו ומאיר דרכנו, יאריך ה' ימיו ושנותיו בבריאות גופא ונהורא מעליא עד בוא גואל צדק ועד בכלל.

נודה לך ונספר תהילתך על שזיכיתני אלוקי לעזוב חיי שעה ולעסוק בחיי עולם להסתופף בחצרותיך בבית המדרש "עטרת חכמים" בעיר חולון תכב"ץ בראשותו של הגאון הגדול מורנו ורבינו ועטרת ראשנו הרה"ג חיים רבי שליט"א יאריך האל שנותיו בטוב ובנעימים בבריאות איתנה ונהורא מעליא, ימים על ימי מלך תוסיף שנותיו כמו דור ודור, שתמיד נהנים ממנו עצה ותושיה וליבו פתוח כאולם לכל אדם בעולם מאיר לארץ ולדרים ומן הבאר ההיא ישקו כל העדרים. לא יעדי מינן זיויה ויקריה עד בא לציון גואל בשמחה וברינה ולאקמא מעפרא שכינה כי עת לחננה. וכן אברך מעומקא דליבא את מורנו הרה"ג אילן שהרבני שליט"א שיצקתי מים על ידיו במשך כשנתיים והוא שהעמידני על רגליי בלימוד הגמרא. שיזכה לאורך ימים ושנות חיים בני חיי ומזוני, ורפואה שלימה לנוות ביתו הרבנית נורית בת רינה תליט"א, אל נא רפא נא לה. וכן מודה אני לבורא עולם שזיכני לצקת מים על ידי מורנו הרב הכהן הגדול מאחיו סיני ועוקר הרים ובדברו מעריב ערבים לארץ ולדרים ענותן כהלל הרב יגאל הכהן שליט"א יוסיף לו האל אורך ימים ושנות חיים, יזכה לראות בניו כהנים גדולים בתורה וביראת שמים טהורה יושבים על מידין ומורי הוראות בישראל. ואחרונים חביבים הגבאים היקרים והמסורים אשר עושים לילות כימים להגדיל תורה ולהאדירה ישלם להם ה' פעלם ותהי משכורתם שלימה.

יודוך רעיוניי ה' רועי על שזיכיתני להורים נפלאים אוהבי תורה ולומדיה אבי אדוני עטרת ראשי מאור עיני וחמדת לבבי משה נבול בן חנה ואימי הורתי עדנה נבול בת סולטנה שהביאוני עד הלום גדלוני וחנכוני על ברכי התורה והמצוות, וללא עזרתם היום יומית בגשם וברוח לא היינו מוצאים ידינו ורגלינו, ישלם לה' פעלם ותהי משכורתם שלימה, עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו, אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו להם ויזכו לגדל דור רביעי על בירכיהם. אמן. וזאת הברכה לחמי היקר משה משהזדה וחמותי מרת גילה תליט"א ה' עליהם יחיו שיזכו לכל ברכות התורה על העזרה היום יומים בגשמיות וברוחניות תהי משכורתם שלימה מאת ה' יאריך האל שנותיהם בטוב ובנעימים עדי זקנה וגם שיבה ויראו נחת מכל יוצאי חלציהם.

מזמור לתודה לאשת החיל עדינת הנפש ואצילת הרוח גפן פוריה אשת נעוריי מרים שתחיה, מנשים באוהל תבורך אשר נטתה שכמה במסירות נפש גדולה לגידול הבנים וניהול הבית באופן נפלא. ואם יש בי קמצוץ של תורה ויראת שמיים הכל בזכותה ! ! וכל חפצה ומאוויה לראות את בעלה ובניה גדולים בתורה וביראת שמיים טהורה. הספר הזה מוקדש לה באהבה בבחינת שלי ושלכם – שלה הוא. ישלם לה ה' פעלה ותהי משכורתה שלימה על עזרתה ונזכה יחד לראות את בנינו שיחיו גדולים בתורה וביראת שמים מתוך נחת ושלווה ונהורא מעליא, ויתקיים בנו מקרא שכתוב "לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך מעתה ועד עולם". אמן.

ישמחו התלמידים ויגילו החברים השומעים לקחי בבית המדרש "עטרת חכמים" ובראשם האי צורבא מרבנן ראש וראשון לכל דבר שבקדושה רחים רבנן ותלמידהון הר"ר ציון

(גרשון) ספר שליט"א שיזכה לראות בניו יושבים על מידין וכן שאר החברים המקשיבים ה' עליהם יחיו שיותר משבאתי ללמד נמצאתי למד מהם ומהאחרים כל אחד לפי מעלתו וכבודו. אתה ה' תברכם ומכל צרה תצילם וכאישון בת עין תשמרם הם ובני ביתם ויראו נחת מכל יוצאי חלציהם. ובכלל הברכה לתלמידיי היקרים מבית הכנסת "שעשוע" בבת-ים ובראשם בעל האכסניה הר"ר אברהם בנימין שעשוע שליט"א אוהב תורה ולומדיה, ראש וראשון לכל דבר שבקדושה, שיזכה לראות בניו גדולים בתורה, ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה ובכל אשר יפנה ישכיל ויצליח, אכי"ר. וכן לתלמידי היקרים אורן מוהבן הי"ו יובל ענטר הי"ו דרור אביטל הי"ו יניב סילמן הי"ו לרפואת אביו רחמים בן רימה, שימלא הקב"ה כל משאלות ליבם לטובה ולברכה וישאו ברכה מאת ה'. אמן.(הדברים הובא בספר הנפלא "קול יהודה" (דף טז) של הגאון ראש הישיבה הגה"צ יהודה צדקה זצוק"ל וזיע"א)

.גילוי דעת: ידוע הדבר ומפורסם הענין כי לא יבצר מהיות עובר בליבו של המחבר ספרים ודורש חידושי תורה בציבור שמץ יוהרה וגאווה ופניה שאינה טובה ואולי תהיה תורתו שלא לשמה ח"ו הן מצד הנאת העוה"ז הן מצד העוה"ב, על כן הנני כותב כאן בהקדמת הספר הזה מודעה וגילוי דעת לבטל כל שמץ של יוהרה וגאווה וכל פניה שאינה טובה וכל מחשבה שהיא נגד רצון וכבוד ה' יתברך ביטול גמור ושלם, והריני מגלה דעתי ורצוני לפני הקב"ה בכל ליבי ובכל נפשי שכל כוונתי בחיבור הספר הזה וגם בכל החיבורים שיזכני השם יתברך בעתיד, ובכל דברי המוסר והלכות ודרך ארץ אשר אדרוש בציבור או ליחיד או לעצמי הכל הוא לשם שמיים לשם יחוד קודשא בריך הוא בדחילו ורחימו ולאקמא שכינתא מעפרא, וכל מחשבה וכוונה ודיבור של גאוה ויוהרה שאינם לרצון ה' וכל מן פניה שאינה לטובה אם יעלו בליבי ומוחי בכל עת הריני מתנה עליהם שיהיו בטלים ומבוטלים לא שרירין ולא קיימין ולא יהיו חלים כלל ועיקר.

בדרך עדותיך ששתי כעל כל הו נ
נר לרגלי דבריך ואור לנתיבת י
ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכ מ
ברוב שרעפיי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפש י
נהר פלגיו ישמחו עיר אלוקים קדוש משכני עליו נ
יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלוקי יעק ב
מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחת י
ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלוקים בציו נ(שמות כ כ) "בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". וכל מילה שהתחדשה בתורה מאותו אדם, הקב"ה לוקח אותה ובורא ממנה עולם חדש ורקיעים חדשים, ויש שמחה גדולה בעולמות העליונים ומלאכי השרת רצים ואצים לשמוע את דברי התורה. ולוקחים כל מילה ועושים ממנה כתר להקב"ה, אשרי ילוד אישה שזכה להיות מהמשמחים את הקב"ה שוודאי שהקב"ה ישיב להם מידה כנגד מידה וישמח אותם בעולם הבא. ומשמח את הבריות – שבזכות לימודו כל ישראל ניצולים מגזרות קשות ורעות ומוריד שפע לעולם כדוגמת רבי חנינא בו דוסא שכל העולם ניזון בזכותו, וזו כמובן שמחה גדולה. וכן השפע שהוא גורם לישראל ע"י נרפאים חולים וזוכים לחזור בתשובה שלימה בזכותו.(תהילים יט, ט) "פקודי ה' ישרים משמחי לב", אדם שלומד תורה לא רק שנמצא בשמחה תמידית, אלא מדביק אחרים בשמחתו כ"ש "ישמח ישראל בעושיו, בני ציון יגילו במלכם" (תהילים קמט, ב)

עוד כתב בספר וחי בהם: הבט וראה כמה גדול כח הלימוד תורה שמועיל יותר מתעניות וסיגופים ומוסיף קדושה באדם ומגרש כל הסיטרא אחרא מן האדם, ומייגע את האדם לבל יעשה עבירות, ונותן שמחה גדולה לנשמתו שהיא חלק אלוקה ממעל.הגמרא בשלהי מסכת יבמות אומרת תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. כלומר שברוב הפעמים אנשים רבים עם הזולת על דברים של מה בכך, הסיבה לכך היא ריקנותם מכל תוכן רוחני. כיוון שהראש פנוי מחכמת התורה הרי הוא מעסיק עצמו בדברי ריב ומדנים. אדם שמרגיש את עצמו מלא וגדוש לא יתווכח עם זולתו על דברים חסרי ערך, לכן תלמידי חכמים בעצם מהותם מרבים שלום בעולם כיוון שהם עסוקים בתורה ובעבודת השם אין להם זמן לריב עם הזולת!

כתב הגה"צ רבי בן ציון אבא שאול זיע"א בספרו הנפלא אור לציון: כמה צריך להיות שמח ומאושר כל בן תורה, נתאר לעצמנו שאדם ראה מישהו נוטה למות ח"ו, ועשה לו הנשמה וגרם לו להמשיך לחיות, כמה ישמח על מעשה זה שעשה ומה תהיה השמחה אם הציל קבוצה של אנשים?! ואם יודע האדם שכשהוא לומד תורה כל העולם כולו ניצל בזכותו, בוודאי צריכה להיות לו שמחה גדולה מאוד, נוסף לזה כשאדם לומד תורה יש ביכולתו להבין קצת מהו גדולתו של נותן התורה, כי רואה שכל מה שלומד עדיין יש לו מה ללמוד. וכן ע"י עסק התורה מגיע להכרה אמיתית בערך גדלות המצוות וחומר עונש העבירות, וגם לעצמו מרוויח שהרי השכר הניתן על עסק התורה, אין כל בריה יכולה לשער ולתאר, "עין לא ראתה אלוקים זולתך", יעשה למחכה לו, ועוד שהתורה מתקנת את המידות הרעות, כמו שנאמר "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", שכל אדם מלידתו מוטבעת בו מידות טובות ומידות מגונות. אמנם יש הבדלים מאדם לאדם יש שהתאווה שלו יותר חזקה, ויש שהגאווה שלו חזקה, והקב"ה בראן כדי שהאדם ידע איך והיכן להשתמש בכל מידה ואם לא יעסוק בתורה בהכרח שהמידות האלו ילכו לאפיקים לא טובים.

וככל שמרבה לעסוק בתורה שכלו נעשה כסברת התורה, מקבל דעת תורה אמיתית, ולכן רואים שהמון העם מתיעצים עם גדולי תורה ואדמורי"ם גם בעניני העולם הזה, כי החכם יורד לעומק הנשמה ולשורש העניין ומוצא סימוכין לדבריו ואז מחליט.

הרמב"ם זיע"א בהקדמתו לפירוש המשניות מאריך מאוד לבאר שעיקר בריאת העולם עבור אותם האנשים העוסקים בדברי תורה ודברי חכמה, ומתגברים על תאוות הגוף ולוקחים מהעולם הזה את ההכרח בלבד. ולפעמים עשיר גדול יעסיק עשרות פועלים שיבנו ארמון גדול יפה ומהודר או כרם חשוב רק כדי שבאחד הימים יבוא חסיד אחד ויחסה בצילו של אותו ארמון או מפירותיו של אותו כרם. כפי ששנים עסקו עשרות אלפי פועלים בעבודת כפייה לבנות את מסילת הרכבת הטרנס סיבירית מרוסיה לסין, אלפי אנשים קיפחו את חייהם בתנאים הקשים רק בשביל שהרכבת הזו תיסע פעם אחת ולא יותר, ואותה הפעם הייתה כאשר תלמידי ישיבת מיר נמלטו מצפורני הצורר הגרמני י"ש בדרכם לשנגחי שבסין הרחוקה!

כתב רבינו בחיי בספר חובת הלבבות שער הבחינה פרק ד- כבר נאמר כי מדרגת הטבע מן התורה כמדרגת העבד מאדוניו, כי כוחות הטבע הם נוהגים בהנהגת העולם כפי שיאות לתורה עכ"ל, פירוש הדברים שהתורה כמו מלך, וכל מה שהטביע הקב"ה בטבע זה כמו עבד המלך, והקב"ה גזר שהטבע לא יפעל מאומה מבלי לקבל צו מהמלך שהיא התורה. נמצא שאם אין תורה ממילא אין מי שיגרום לטבע לפעול, כמו שאם ח"ו לא יהיה חמצן בעולם אפילו זמן מועט לא יוכל העולם להתקיים. כמו כן ברוחניות, אם לא יהיה בעולם לימוד תורה ברצף לא יוכל העולם להתקיים.

וזו גם התשובה למה בני תורה פטורים מלשרת בצבא, כיוון שלימוד התורה מקיים את הנהגת הטבע בעולם, לא שייך להפסיק מהלימוד, ולא רק שלימוד התורה מקיים את העולם, אלא ככל שלימוד בהתורה רב יותר כך קיום העולם איתן יותר וברווחה גדולה יותר. בכל יום ויום זוממים ומתכוננים האויבים י"ש דרכים שונות לפגוע ולהזיק ח"ו והקב"ה מצילנו מידם. ובמקרים רבים מעבר לכוחות וחוקי הטבע, ובזכות מה הקב"ה מפר עצתם ומקלקל מחשבותם? בזכות ובכח התורה שהיא כאמור מלך הטבע ובכוחה מתנהל הטבע תדיר, וכל שכן הצלת והגנת עם ישראל- לומדיה.

בזכותם הקב"ה מבטל גזירות קשות ורעות, מרן החזון איש זיע"א היה אומר כל עוד מרנן ורבנן רבי ברוך בער ורבי שמעון שקופ היו בחיים לא היה העמלק הנאצי מסוגל לפגוע ביהודים, מפני שעמל התורה שלהם שימש כתריס בפני הפורענות. ואכן כשהלכו לבית עולמם החלה מלחמת העולם השניה.

אוהב את הבריות: מסופר על הגאון הרב שך זצוק"ל שבא להתפלל בביהכנ"ס הגדול בבני ברק והתיישב במקרה על כסאו של אדם פלוני, כיוון שהאיש ההוא לא הכירו החל לצעוק עליו בקולי קולות על שהעז לתפוס את מקומו, קם מרן זצוק"ל ממקומו, חיבק ונשק את אותו האיש והסביר לו בנחת שהוא מצטער ולא ידע כלל שהכסא שייך לו ואם היה יודע כמובן שלא היה מתיישב שם וכו'.

בפרשת פנחס כתוב שמשה רבינו מבקש מהקב"ה "יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה", תפקידו של מנהיג ישראל לדאוג לטובת העם במסירות נפש, כ"ש מרן החזון איש זצוק"ל שרק לגדולי ישראל יש אהבת ישראל אמיתית, ומי שאין לו תורה לא יתכן אצלו אהבת ישראל. וחז"ל אמרו במסכת נגעים: רבי ישמעאל אומר בני ישראל אני כפרתן, הרי הן כאשכרוע, לא שחורים ולא לבנים אלא בינוניים. וידוע המעשה עם רבי ישמעאל ורבן גמליאל שהיו מעשרה הרוגי מלכות ובדקו עצמם על איזה עוון הם נידונים והגיעו למסקנה שפעם אחת עיכבו שאלה של איש אחד ועל צער שציערו אותו קיבלו עליהם שעל עוון זה הם נהרגים, והדברים נוראיים, עד כמה גדולי ישראל תובעים מעצמם על אהבת ישראל.

משמח המקום: כפי שכתב הרמח"ל זיע"א בספרו "דרך ה"', הקב"ה טוב ומדרך הטוב להטיב, ומאחר ומתקיים רצונו להטיב לאחרים, שמח בזה, לכן אדם שעוסק בתורה תדיר ולומד תורה לשמה משמח את המקום מפני שאין להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה ומכיוון שאדם קובע עצמו לתורה מביא שמחה להקב"ה! ואכן כותב הזוה"ק בהקדמתו אמר רבי שמעון כמה יש לו לאדם להשתדל ולעמול בתורה יום ולילה, והקב"ה מקשיב לקול העוסקים בתורה, ואפילו הוא יחידי, כ"ש

. ואמרו חז"ל אין שמחה כהתרת הספק, כלומר כשיש לאדם ספק בדבר מסויים, בכל תחומי החיים, שידוכים, בניית בית, עסק, פרנסה, לימוד וכו' והוא בא לחכם ושומע אמרת ה' צרופה מפה קדוש, בצירוף לדברי עידוד וחיזוק באמונה הרי הוא המאושר באדם, יוצא מאת פני הקודש מעודד ומחוזק שמח וטוב לב. ומלבשתו ענווה ויראה: התנא בפרקים הקודמים אמר אם אין חכמה- אין יראה ואם אין יראה אין חכמה. וכתב הגאון הצדיק בן ציון אבא שאול זיע"א זצוק"ל מי שאינו משתדל להחמיר אפילו במקום שיש פוסקים שמחמירים אלא סומך על מרן השולחן ערוך בכל משום שהתיר זו לא יראת הקב"ה אלא יראת השו"ע!! ואמרו חכמי המוסר שהלוואי שנירא את ה' כמו קטנים ונשים, מפני שבדרך כלל פוחדים מאנשים ולא מהקב"ה, וכל זה ביראת העונש יראת הרוממות קשה ביותר להשיגה, כדוגמת אברהם אבינו ע"ה שנקרא ירא אלוקים, יראה זו רק ת"ח שמדקדקים במצוות יכולים להגיע אליה!!(שיר השירים ח, י)

"אני חומה ושדיי כמגדלות", תלמיד שלומד תורה לשמה אצלו קביעות זו קביעות וזמן זה זמן, וחזרה על החומר הנלמד ללא רפיון, וללא הפסקה באמצע הלימוד לדברים בטלים. החזון איש זיע"א היה אומר גדר של תלמיד חכם- מי שחוץ מלימוד התורה אינו יודע שום דבר!! מסופר על הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל שהיה לומד חברותא עם תלמיד בישיבה עד שעה מאוחרת בלילה ובבוקר היה ממשיך עם אותו חברותה בשעה שמונה ושלושים, יום אחד הגיע הבחור לביתו באיחור של חמש דקות וזאת לאחר שגמרו ללמוד בלילה הקודם בשעה מאוחרת, הגיב רבי שמואל בטון תקיף "לא לומדים בצורה כזאת"!(דף ל ע"ב)

: אמר הקב"ה בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין. וכיוון שהבורא ברוך הוא ברא למכה זו תרופה מיוחדת ויחודית הרי אי אפשר שירפא האדם מזאת המכה בלתי זאת הרפואה. ומי שיחשוב להינצל זולתה אינו אלא טועה. ויראה טעותו לבסוף כשימות בחטאו, רח"ל. התורה הקדושה אינה כשאר חכמות שהם רק חיצוניות ואינן משפיעות על נפש האדם ועל תיקון מידותיו. מי שהיה מיסודו כעסן ולמד פילוסופיה ארבעים שנה- יהיה פילוסוף עצבני, ושני שהיה חמדן ולמד חמישים שנה כלכלה יהי כלכלן מקולקל, מפני שדברים אלו בטלים, אין טוב אלא תורה. ואי אפשר להיות טוב ללא תורה. משל למה הדבר דומה? למחלה ממארת רח"ל בתחילה היא נתפסת בתא אחד בגוף ואח"כ הולכת ומתפשטת בגוף כולו, אם יהיה רופא שימציא תרופה שלא תתן למחלה להתפשט, ואפילו תעקור את מחלה מהחולה, ודאי שירוצו כולם לקחת רפואה זו, ורופא זה אומן יקרה. כך הנמשל ממש: היצר הרע כובש בתחילה שטח קטן באדם והולך ומתפשט הלאה ולאחר זמן אי אפשר להשתלט עליו, אבל מי ששומע לקול הבורא יתברך שברא את היצה"ר ואמר שהרפואה נגדו היא התורה- ודאי שיש רפואה למכתו ויש תקווה לאחריתו.(דף ס)

אשרי אדם מפחד תמיד, ופרשו: ההוא בדברי תורה כתיב. כלומר תלמיד חכם תמיד דרוך ומוכן ועירני בשימת לב ובעין פקיחה שמא היצה"ר מנסה להכשילו ולטרדו מן העולם, ועומד בפרץ ומשתמש בדרכים מתוחכמות לברוח מאה שערים של היתר כדי לא להיכנס בשער אחד של איסור, ומקיים המאמר "בתחבולות תעשה לך מלחמה", היא המלחמה התמידית כנגד היצר וחיילותיו. ונהנים ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה: תלמידי חכמים דומים לצופה העומד על המגדל וצופים למרחוק. בהבנתם העמוקה ובדעתם הרחבה שהיא דעת תורה צרופה ובהירה רואים את התמונה האמיתית. בכל מקום שבו מצוי התלמיד חכם נהנים ממנו עצה ותושיה מכח ראייתו את הנולד וגם ראיית הבעיות העומדות על הפרק על כל צדדיהם. כיוון שהתורה נמשלה לאור שנאמר "כי נר מצווה ותורה אור" ממילא היא מאירה את נתיב החיים לכל יהודי ומדריכה כל אדם בדרך אשר ילך בה,(איוב כב כח)

.(דף ס"ב) שרבנן נקראו מלכים מאן מלכי? רבנן. וכן מצינו שראשי ישיבות בבבל היו נקראים מלכים, מלך רבה, מלך רב יוסף וכו'. כתב הרמב"ם זיע"א בהלכות דיעות (פרק ה)

כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדיעותיו והוא מובדל בהם משאר העם, כך צריך שיהיה ניכר במעשיו ובמאכלו ובמשקהו ובבעילתו ובעשיית צרכיו, ובדיבורו ובמלבושו, ובכלכול דבריו ובמשאו ובמתנו. ויהיו כל המעשים האלו נאים ומתוקנים ביותר עכ"ל, כלומר בן תורה צריך לדעת שהוא מייצג את התורה הקדושה, על כן כל רבב בבגדו או לבוש בהתרשלות גורמים פעמים לחילול ה', רח"ל. ומאידך אם לובש בגדים הראויים לשמן חליפה מגבעת יתכן שיגרם מזה קידוש שם שמיים כי ישנם אנשים שמסתכלים על החיצוניות, וכשיראו בן התורה מלובש כך, ירצו שגם בינהם יהיו כמותם. וכל שכן שבשאר הליכותיו ומעשיו והתנהגותו יכול לגרום קידוש שם שמיים, ככל שגדלה דרגת האדם- כך גדלה הדרישה והצפיה ממנו מצד שמיים ששם מדקדקים עם הת"ח כחוט השערה.(בראשית מח, יד)

החמור תמיד העול על גבו. כך תלמידי חכמים לעולם רובץ עליהם עול התורה, בין במסגרת הישיבה, בבית, בבין הזמנים, יום ולילה לא ישבותו כל הזמנים הם קודש לה'. וצריך כל בן תורה ליישם בעצמו את הפסוק בקהלת "בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר", שאם יחסר השמן מעל הראש סימן שהוא מטפטף על הבגדים ומלכלך אותם, ודי לחכימא.(לא מת) מתוניס מובא מעשה נפלא שהיה בזמנו: אישה אחת של אחד הגבירים הייתה בוכה ומבכה על מר גורלה, ראה הרב את האישה ושאל אותה מה היה לה? אמרה לו כי בן אין לה, ובעלה רוצה לקחת איֹשה אחרת לקיים מצוות פריה ורביה, אמר לה הרב אל תיראי, כי כעת חיה את חובקת בן, וכן היה. לתקופת הימים ילדה האישה בן, בליל סעודת המילה קרא הגביר לכל שועי העיר ובכללם לרב ישועה בסיס זיע"א לשד"ר מירושלים הרב משה סוזין זיע"א (שנתמנה אח"כ לראשון לציון)

. אמרה להם בעלת הבית שלא יתחילו עד שיגיע רבי חי טייב. השד"ר היה יושב ומצפה מי הוא הרב שכולם מחכים לו, פתאום ראה השד"ר והנה איש בא בבגדים מרופטים ובנעליים מטולאים וכולם עומ-. ים לכבודו וחולקים לו כבוד גדול התפלא השד"ר מאוד על כך אך לא אמר דבר. ישב הרב חי טייב ליד השד"ר הזה, לקח כוס שכר ושתה ונתן את רגליו בצידי השולחן והם מלוכלכים ברפש וטיט. לאחר כמה רגעים החל הרב רבי חיי טייב ללמוד עם מוהר"י בסיס בפלפול עצום ונורא, וכל החכמים הנמצאים יושבים ומקשיבים לקול תורתם מעניין לעניין ומסוגיה לסוגיה, עד אשר לא יכלו החכמים הנמצאים שם לסבול ולהבין את הפלפול הנשגב ההוא גם השד"ר חרף גאונותו לא יכל ללמוד עמהם, ויצא החוצה וישא כפיו השמיימה ואמר רבון העולמים או תן לי דעת רחבה להבין וללמוד עם החכמים האלה או קח את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי. ואחר כך נכנס חזרה לחדר. ויאמר לו מוהרי"ח טייב למה זה אתה מתחנן אל ה' לתת לך חכמה ודעת, ולא תיגע להבין, הלא מוחות כל בני האדם שווים המה, וכל רודפי התורה ושוחריה כמטמונים או אז ימצאנה ערוכה כשולחן מול עיניהם. ע"כ המעשה.(דף פח ע"ב)

אומרת: שלחו מתם איזהו בן העולם הבא? ענוותן ושפל ברך שייף עייל ושייף נפיק גריס באורייתא תדיר ולא מחזיק טיבותא לנפשיה, הרי לך שהתורה מביאה לצניעות. ועוד כתוב בנביא מיכה "היגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש מעימך: והצנע לכת עם אלוקיך" ופירושו מהו הטוב האמיתי ומה הקב"ה דורש מהאדם? הצנע לכת עם אלוקיך כלומר מצוות שבין אדם למקום צריך ללכת בדרכיו ולהתקדש בהצנע ובסתר כי הם דברים שבין האדם לקונו, ולזה יפה הצניעות.(דף ח:)

רבא אמר אם ראית תלמיד שלימודו קשה עליו כברזל בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים בהלכה. כיוון שאין הרב מברר ומבהיר ומחדיר ברב התלמידים את הלימוד. אמר הקב"ה למשה כשם שאני הסברתי לך פנים כך אתה הסבר פנים לישראל, ממשיך הגר"א ואומר שלא זו בלבד שהרב מבאר לתלמידיו כמה וכמה פעמים, אלא מראה להם פנים יפות, שע"י המאור פנים של הרב מתרחבת דעתם של התלמידים ונקל להם להבין. הרבה תלמידים שתלמודם היה קשה עליהם כברזל, וע"י מאור פנים של רבותיהם וחבריהם שלא נתייאשו מלחזור ולהסביר עוד ועוד פעם בסבלנות וזכו לסיייעתא דשמיא שעלו ונתעלו במעלות התורה והיראה.(דף נד), אמר רבי עקיבא מניין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדינו? שנאמר "ולמדה את בני ישראל", ומניין עד שתהה סדורה בפיהם? שנאמר "שימה בפיהם". ומניין שחייב להראות לו פנים (כלומר לפרש ולתת טעם לדבריו)

? שנאמר "אלה המשפטים אשר תשים לפניהם". עכ"ל הגמרא. דוגמא ממשית לכך מצינו במעשה רבי פרידא שהיה שונה לתלמידו ארבע מאות פעמים, ופעם אחת שהופרע התלמיד בלימודו ולא הבין אחרי לימוד ארבע מאות פעם ישב איתו רבי פרידא עוד ארבע מאות פעם עד שהבין, יצאה בת קול מהשמיים ואמרה לרבי פרידה נוח לך שיוסיפו לך עוד ארבע מאות שנים של חיים או שכל בני דורך יהיו בני העולם הבא? בחר רבי פרידא באפשרות השנייה, אמר להם הקב"ה תנו לו זו וזו, גם אורך ימים בימינה ובשמאלה חיי העולם הבא לכל הדור, ואשרי הדור שזוכה לגדולי עולם כאלה.(דף יג) על הפסוק "יקרה היא מפנינים", שהתורה יקרה היא מכהן גדול הנכנס לפנייי ולפנים. שכהן גדול הוא שיא הקדושה בעם ישראל, והוא נכנס ביום הקדוש ביותר לעם ישראל, יום הכיפורים. למקום המקודש ביותר, לתוך קודש הקדשים, ותלמיד חכם הלומד תורה לשמה גדול יותר מהקדושה המשולשת הזו. כהן גדול, יום הכיפורים, ובית קדשי הקדשים!!! וכן מספרת הגמרא במסכת יומא (דף עא ע"ב) שהיו מלווים את הכהן הגדול במוצאי יוה"כ לביתו, ופגשו בדרך את שמעיה ואבטליון גדולי הדור, עזבו את הכה"ג והלכו לקבל פני גדולי הדור! חז"ל אומרים במסכת בבא בתרא (דף יב)

שחכם עדיף מנביא, והטעם לזה שנביא מקבל השראה מלמעלה ותו- לא. אין לו כח להבין ולקבל דברים מעצמו. וראיה לזה – נביא השקר שזכו להיות נביאים. אבל תלמיד חכם בכוחו להשיג השגות גדולות מאד ולהגיע עד רוח הקודש. כמאמר התנא פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות וזהירות מביאה לידי זריזות וזריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות פרישות מביאה לידי טהרה טהרה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי ענוה, ענווה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי קדושה קדושה מביאה לידי רוח הקודש!! ועוד שנביא צריך לתת אות או מופת לאמת את דבריו ולהוכיח לעם שנשלח מאת השם ואילו בחכם כתוב על פי התורה אשר יורוך: לא תסור מן הדבר ימין או שמאל"(דף נ ע"ב) דרשה על הפסוק "כי גדול מעל השמיים חסדך" אלו העוסקים כתורה לשמה. שעל ידי תורתם כוחם מעל השמיים כלומר מעל הטבע. והטבע והנס אצלם אותו דבר. כמעשה ביתו של רבי חנינא בן דוסא שהתחלף לה כלי של שמן בכלי של חומץ וחששה שהחומץ לא יועיל להדלקה, אמר לה אביה, "ביתי, מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק", מי שטבע בשמן את טבע וכח הבעירה יכול לתת כח בעירה גם בחומ. ץ! רבי חנינא בן דוסא שנעקץ ע"י הערוד (הכלאה של נחש וצב) ומת הערוד, לקח רבי חנינא את הערוד על כתיפו לבית המדרש ואמר אין הערוד ממית אלא החטא ממית. לכאורה איך מכניס עצמו רבי חנינא למצב סכנה? הרי אסור לסמוך על הנס?אלא התירוץ לכך שצדיקים כרבי חנינא בן דוסא וחבריו כוחם מעל הטבע ואין זה בגדר נס אצלם, כיוון שיש עליהם השגחה מיוחדת מן השמיים, (בדרגה שלהם זה כמו טבע ממש).

פרק ו – משנה א

כללי, משנה פרק ו אין תגובות »

פבר' 242009

שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךָ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי הוּא לוֹ, נִקְּרָא רֵעַ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַמָּקוֹם; מִשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹתּ, וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עֲנָוָה וְיִרְאָה, וּמַכְשַׁרְתוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק חָסִיד יָשָׁר וְנֶאֱמָן, וּמְרַחַקִתּוֹ מִן הַחֵטְא, וּמְקָרַבְתוֹ לִידֵי זְכוּת, וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵּצָה וְתוּשִׁיָּה בִּינָה וּגְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה, וְנוֹתֶנֶת לוֹ מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה וְחִקּוּר דִּין, וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה, וְנַעֲשֶׂה כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק, וְהוֶֹה צָנוּע וְאֶרֶךְ רוּחַ, וּמוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ, וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים: (משלי לא, כד) "סדין עשתה ותמכור וחגור נתנה לכנעני", אדם שהולך לקנות מוצר מסויים האריזה או השקית או חוט הקשירה ניתנים ללא תמורה. אדם שלומד תורה- קונה חכמה ותבונה, ומקבל יחד עם זה דברים רבים, כפי שמוצאים אנו במרן שליט"א פאר הדור והדרו שלבד מחכמת התורה האדירה שלו, כל העולם כולו נהנים מתורתו כ"ש (בראשית כט, ב) "מן הבאר ההוא ישקו כל העדרים", שותים בצמא את דברי קודשו, ברכותיו עצותיו, יודע רזי תורה ושום רז לא אניס ליה, ונעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, אשרי הדור שמרן שליט"א שרוי בתוכו, ראה הקב"ה שמועטים הצדיקים עמד ושתלן בכל דור, אין הדור אין יתום כשמרן שליט"א שרוי בו, ולא עוד אלא דכל העולם כדאי הוא לו.(ארמון) של מעלה ופלטרין של מטה, רבי יוחנן אומר אף מגן על כל העולם כולו, ולוי אמר אף מקרב את הגאולה. ראה כמה טובות כפולות ומכופלות יש לו לאדם שלומד תורה לשמה, לעשות נחת רוח ליוצרו. ואמרו במסכת מגילה גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת קורבנות שנאמר (יהושע ה, יד) "ויאמר לו שר צבא ה' עתה באתי", אמר לו המלאך ליהושע אמש ביטלתם תמיד של בין הערביים ועכשיו ביטלתם תלמוד תורה, ועל עוון של עתה כלומר של תלמוד תורה באתי. הרי לך שהתורה מכפרת יותר מהקורבנות. כתב מרן החיד"א זיע"א בציפורן שמיר, אמרו בתנא דבי אליהו לא חרב העולם אלא בפשעה של תורה, ולא חרבה ארץ ישראל אלא בפשעה של תורה, וכל הצרות הבאות לאדם אינן אלא בפשע התורה שנאמר "בפשע יעקב כל זאת" ונאמר "על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי" (ירמיה ט, יב)

רבי מאיר הוא שמלמדנו יסוד זה ללמוד תורה לשמה כי חזה על בשרו מה שקרה לאילשע בן אבויה רבו, שהיה גדול בתורה עד כדי כך שזכה להכנס לפרד"ס בחיים חיותו, ואף על פי כן השליך לבסוף מאחרי גוו את כל מה שלמד. וכל זאת משום שאביו אמר שהוא מפריש את בנו לתורה רק בגלל שראה כמה גדולה התורה שבכוחה להוריד אש מן השמיים. ואם כן יסוד לימודו היה טבוע על ברכי "שלא לשמה" ובלימוד כזה אי אפשר להצליח.כל העוסק בתורה לשמה כלומר לשם ידיעת חוקי האלוקים ועשייתם בפועל, זוכה לדברים הרבה. נוסף על אלו המנויים במשנה זו. הפסוק במשלי אומר

.(בפרשת תרומה דף קסא) אומר: כל מי שמעייין בתורה הקדושה ועוסק בה כאילו מקיים את כל העולם. הקב"ה הביט בתורה וברא את העולם, והאדם עוסק בתורה ומקיים את העולם. נמצא שהבריאה והקיום של כל העולם זה התורה, אשרי אדם שעוסק בתורה שהרי הוא מקיים העולם, ע"כ דברי הזוהר הקדוש. ללא התורה הקדושה לא נתקיימו שמיים וארץ שנאמר "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיה לג, כה)

לכן יהודי שלומד תורה מקיים בזה שמים וארץ על מתכונתם, תנאי התנה הקב"ה עם מעשי בראשית: אם מקבלים ישראל את התורה- מוטב, ואם לא אני מכלה שמים וארץ. וזה נרמז בפסוק "ויכולו השמיים והארץ וכל צבאם", מה הטעם שכתוב יום השישי בהא הידיעה מה שאין כן בשאר ימים שבהם נאמר ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, יום שני וכו'? אלא שיום השישי הוא שישי בסיוון- יום מתן תורה, ובו התנה הקב"ה תנאי עם ישראל אם מקבלים ישראל את התורה- מוטב, ואם לאו מחזיר אני את העולם כולו לתוהו ובוהו שנאמר ויכולו השמיים והארץ נמצא א"כ שהעולם כולו מתקיים בזכות ישראל שקיימו וקבלו עליהם את התורה.(במסכת פאה) אלו דברים שאדם עושה אותם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא: ותלמוד תורה כנגד כולם: ועוד אמרו חז"ל כל המשים עצמו כעבד על דברי תורה בעולם הזה נעשה חופשי לעולם הבא. וכן אמרה הגמרא הקדושה בפרק חלק (סנהדרין דף ק) כל המשחיר פניו בעולם הזה על דברי תורה, הקב"ה מבהיק זיוו לעולם הבא שנאמר "מראהו כלבנון בחור כארזים", (שיר השירים ה, טו)

.(שמות כ כ)

"בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". וכל מילה שהתחדשה בתורה מאותו אדם, הקב"ה לוקח אותה ובורא ממנה עולם חדש ורקיעים חדשים, ויש שמחה גדולה בעולמות העליונים ומלאכי השרת רצים ואצים לשמוע את דברי התורה. ולוקחים כל מילה ועושים ממנה כתר להקב"ה, אשרי ילוד אישה שזכה להיות מהמשמחים את הקב"ה שוודאי שהקב"ה ישיב להם מידה כנגד מידה וישמח אותם בעולם הבא. ומשמח את הבריות – שבזכות לימודו כל ישראל ניצולים מגזרות קשות ורעות ומוריד שפע לעולם כדוגמת רבי חנינא בו דוסא שכל העולם ניזון בזכותו, וזו כמובן שמחה גדולה. וכן השפע שהוא גורם לישראל ע"י נרפאים חולים וזוכים לחזור בתשובה שלימה בזכותו.(תהילים יט, ט) "פקודי ה' ישרים משמחי לב", אדם שלומד תורה לא רק שנמצא בשמחה תמידית, אלא מדביק אחרים בשמחתו כ"ש "ישמח ישראל בעושיו, בני ציון יגילו במלכם" (תהילים קמט, ב)